רועי שלומי

ידידי, עורך הדין קלינגר כתב היום בהתפעלות על מאמצי השר מיכאל איתן בכל הקשור לממשל זמין. קשה לי להיות שותף להתפעלות הזאת כאשר אני בוחן את המהלכים שנעשים עד עתה. למעט שחרור מאגר התמונות של מדינת ישראל חזרה לאזרחיו, אני לא מוצא שום יתרון משמעותי למשל בפרויקט שמרכז מידע על שעות הקבלה של משרדי הממשלה.

כדי להפוך את המידע לנגיש באמת אין צורך להשקיע בתהליכי פיתוח חדשים. הבעיה של הרשויות בישראל היא העובדה שהן עדיין לא הפנימו שהן עובדות בשבילנו ומכאן שהמידע הוא שלנו, לא שלהן. אפשר לקדם מספר פרויקטים שיקדמו את חופש המידע בישראל בצורה מהירה יותר. אספתי כמה דוגמאות:

1. פרסום הפרוטוקולים של ועדת השרים לחקיקה – הפרוטוקולים של אותה הוועדה שלא אישרה את פרסום התמונות חסויים. למה? לכנסת הפתרונים. אין שום סיבה שהפרוטוקולים לא יציגו את תהליך החשיבה שנעשה לפני ההצבעה בוועדה. אני מהמר שאנו נגלה שהשרים אפילו לא ידעו על מה הם הצביעו, כי הדיון בתוכן ההצעה ארך דקות ספורות בלבד. אתר לשיתוף הציבור בהחלטות ממשלה נראה אולי יפה בעיתונים, אך אם הפרוטוקולים של הדיונים בהן מתקבלות ההחלטות חסויים, הרי שהפרוייקט הופך לחסר משמעות.
2. פרסום המידע של רשויות מקומיות – אחד האוצרות הגדולים של מידע במדינת ישראל הוא הרשויות המקומיות. מדובר במידע שרלוונטי לחיי היום היום שלנו. החל מכמה אנחנו משלמים ארנונה, דרך ההשקעה של הרשות שלנו בחינוך ועד לסעיפי הוצאות הקשורים לגינון ושיפוץ רחובות. לפי החוק הרשויות המקומיות במדינת ישראל הן חייבות לפרסם תמצית תקציב ואת הפרוטוקולים של ישיבות מועצה באתר האינטרנט שלהן. כמה מהן עושות את זה? שאלה טובה. עמותת שבי"ל פרסמה לאחרונה דו"ח שמרכז את הפעילות או חוסר הפעילות של הרשויות המקומיות. עתה רק צריך לחייב אותן לעשות זאת.
3. פרסום שמות נישומים ששילמו כופר לרשות המסים – למרות שהרשות נענתה לבית המשפט לפני מספר ימים אני מוצא מקום לציין זאת בכל מקרה. רשות המסים בישראל עשתה דין לעצמה ונטלה לה 18 חודשים כדי לפרסם את רשימת שמות הנישומים ששילמו כופר, זאת לאחר מאבק משפטי ממושך שניהלה נגד ההחלטה. האם גם כאן היה צורך בהערכות טכנית מיוחדת וחיבור מערכות מורכב? כלל לא. פשוט זלזול מלא בהחלטות בית המשפט. זו לא הפעם הראשונה שרשות המסים עושה דין לעצמה. רק לאחר התערבות של בית המשפט נאותה הרשות לפרסם את נתוני המידע לגבי נדל"ן בישראל. מידע שיכול לסייע בידי רבים כדי לקבל החלטות שקולות ברכישת דירה למשל.

טוב יעשה השר איתן אם במקום להשקיע את משאבי המדינה בפרויקטים חדשים, יאכוף את הוראות החוק הקיימות על הגופים היום. כאשר יבינו ויפנימו האחראים ברשויות המדינה כי המידע הוא שלנו, הם ירצו להתחיל לפרסם אותו בעצמם.

לפני כמה חודשים החלטתי להעביר את חשבון הדואר שלי לאירוח ב Google Apps. תאגיד המידע הגדול בעולם מאפשר לך לקבל בחינם שירות דואר המעולה תחת הדומיין שלך, ובדרך להנות גם מכלים אחרים כמו Docs, Calendar  ואחרים. אבל החוויה של גוגל היא צבאית במהותה עם פתרון אחיד לכולם. אם אתה רוצה לראות את ההודעות שלך בצורה אחרת מתצוגת השיחה, להוסיף חתימה לדואר היוצא עם תמונה קטנה, או למיין את ההודעות לפי גודל  - אתה בצרה. אין לך שום אפשרות לעשות את זה דרך הממשק של גוגל.

למרבה המזל גוגל מאפשרת לך לגשת להודעות גם באמצעות IMAP. ההודעות והתיקיות שלך נשארות על השרת ואתה יכול לגשת אליהן מכל תוכנה, טלפון סלולרי או הממשק של גוגל. אבל באיזו תוכנת דואר להשתמש? שנות השלטון הארוכות של אאוטלוק בתור תוכנת דואר אלקטרוני לא השאירו אף אפשרות ראויה לטיפול בדואר אלקטרוני.

Thunderbird של מוזילה למשל התגלתה כשימושית בעבודה מול Gmail, אבל מכיוון שהיא לא כוללת כלי לניהול לוח שנה (התוסף Lightning רחוק מלהיות כלי כזה) פוסלת אותה על הסף. התוכנה היחידה שהתגלתה כמסוגלת לעבוד מול Gmail בצורה מושלמת היא Zimbra Desktop, שנמצאת עכשיו בגרסת בטא לקראת השקת גרסה 2.0 במאי. הסתבר לי שהדרך היחידה לשדך בין אאוטלוק ל Gmail היא באמצעות התוסף של גוגל לשירות הפרימיום, וגם איתו נתקלתי בבעיות תאימות שונות.

מה שהשאיר אותי עם אאוטלוק 2007, שהשידוך בינה לבין ה IMAP  של גוגל הוא שידוך מהגיהנום. אאוטלוק לא יודעת לזהות את התיקיות המיוחדות של גוגל כמו למשל תיקיית ה Spam או ה Trash. אם עובדים במצב לא מקוון, לא ניתן להעביר הודעות בין תיקיות. אבל החלק הבעייתי מכל הוא המהירות שבה היא מתקשרת עם גוגל, שמעלה חשדות שאחד המתכנתים בסיאטל הכניס טיימר שסופר 5 שניות לפני כל פעולה, לא משנה מה משך הפעולה באמת. גם גרסת הבטא של אאוטלוק 2010 שבה הובטח כי קישוריות ה IMAP שופרה לא הביאה עמה שום בשורה. התוכנה מציגה שיפור של 10% בביצועים במקרה הטוב.

אאוטלוק היא תוכנה שאני מנהל איתה יחסי אהבה שנאה כבר יותר מעשור. כמו כל אהבה גדולה, אי אפשר בלעדיה – ואי אפשר איתה. הדבר שמתסכל אותי יותר מכל הוא העובדה שמאז גרסת 97' לא התרחש שינוי משמעותי באופן העבודה הבסיסי של התוכנה. אז קיבלנו 20 הודעות ליום והיום 200, והכלים נשארו אותם הכלים.

אין ספק הממשק עבר כברת דרך ארוכה (בגרסת 2010 הופיע סוף סוף ה Ribbon של תוכנות אופיס האחרות), ונוספו אפשרויות לדגלונים, קטגוריות, צבעים, חוקים, מענה אוטומטי, קיצורי דרך וכל מיני טריקים אחרים. אבל הקיצורים הללו ממשיכים להפיל את האחריות לטיפול בדואר על בני האדם במקום על המחשב. לא תמיד כל פרויקט ניתן לטיפול על ידי אותם החוקים, או כולל את אותם האנשים, או מגיע דרך אותו חשבון דואר.

למעשה החידוש היחיד באאוטלוק 2010 שתפס את עיניי הייתה אפשרות ניקוי התיבה מהודעות שחוזרות על עצמן במידה ומדובר בדיונים ארוכים. אבל אפשרות חדשה כמו כמו Quick Steps מתגלה כשם יפה מאוד לקיצורי מאקרו, ומאוד מאכזבת כשהיא מגיעה אחרי שלוש שנים מהגרסה הקודמת. חידוש כמו הקישור לרשתות חברתיות (Linkedin ופייסבוק) היה נחמד אם לא היה העתקה של Xobni מלפני שלוש שנים.

דואר אלקטרוני היה אמור להיות חכם יותר כבר ממזמן וראוי לכלי יותר חכם מאאוטלוק. שידוך עם רשתות חברתיות אמור להפוך את הדואר האלקטרוני לכזה שיודע מי אויב ומי ידיד, מי הבוס ומי החבר ובעיקר ממי אתה רוצה לראות את ההודעות שלך. בשנה הבאה יחגוג הדואר האלקטרוני יומולדת 40. העובדה שהוא עדיין לא התחיל אפילו את גיל ההתבגרות, משאירה אותי מתוסכל במיוחד.

תודה לכל מי שהגיע אתמול לאסיפת איגוד האינטרנט הישראלי.

בניגוד לעשור האחרון בהן הצעות הוועד אושרו כמעט פה אחד על ידי קבוצה אחידה של פחות מ-20 איש, התקיים סוף סוף דיון אמיתי בסמכותו ובתפקידיו של איגוד האינטרנט הישראלי בנוכחות למעלה מ-80 נוכחים. רובם ככולם הגיעו בעקבות המאמר שפרסמתי ב YNET וגרר אחריו תגובות רבות. גם אם הגעתם כי הסכמתם עם הטענות במאמר, וגם אם הגעתם כי שללתן אותן לחלוטין – עצם העובדה שהגעתם כדי לבחון ולהשפיע, היא מבחינתי ההישג הגדול ביותר. למי שלא הצליח להגיע תוכלו לקרוא על האסיפה בדה מרקר וב YNET.

מאז פרסום המאמר פנו אליי מספר אנשים שהיו מעוניינים לתמוך ולסייע בפעילות. אתמול הופתעתי לגלות אנשים רבים נוספים שמוכנים להרתם לשינוי. ביניהם אפשר למצוא נציגים של חברות רישום, נציגים מספקיות אינטרנט וגם חברי וועד מכהנים שסובלים מהקיפאון המתמשך באיגוד. את כולם אני מזמין לפרסם את הרעיונות והדעות שלהם, כדי להמשיך ולשנות את האיגוד.

הדיון מבחינתי לא תם. בין הדברים שהוועד התחייב לבחון הם פרסום חלק מהדיונים בוועד לגבי קבלת החלטות, פרסום מרכיבי העלות לשמות מתחם ואפשרות להקמת וועדה שתבחן בצורה מסודרת שינויים בתקנון. אעקוב אחר ההבטחות האלה כדי שיבוצעו בזמן סביר. על הנהלת האיגוד מוטלת עתה חובת ההוכחה כי היא אכן מוכנה לחשיפה ולביקורת. נכון לכתיבת שורות אלו, אפילו את הדוחות הכספיים של האיגוד מהשנים הקודמות עדיין לא מציגים לציבור, אלא רק לחברי האיגוד.

חברי הוועד מיהרו גם להשמיע אתמול טענות שהסתכמו ב"אל תבקרו, בואו תעזרו לנו". זאת הייתה טענה מוצדקת אם היה מדובר בארגון התנדבותי לחלוטין. אבל בפועל מדובר במונופול החולש על הכנסות של שמונה מיליון שקלים בשנה מכספי כלל הציבור בישראל. ככזה הם מחוייבים קודם כל לדיווח שקוף, הוגן ובחינה מדוקדקת תמידית ובלתי תלויה. עידוד ההתנדבות היא מטרה ראויה, אך לא מציבה את המתנדבים מעל לביקורת.

האסיפה של אתמול הייתה רק הצעד הראשון. בעקבותיה יגיעו חברים נוספים, ייבחרו חברי וועד שיחליפו חברים שמכהנים שנים ארוכות ברציפות, ובעיקר, יגיעו רעיונות חדשים כיצד הארגון צריך להתנהל. אז הנה התרומה שלי לאיגוד בשלב הזה: לפחות חסכתי הקמה של עוד וועדה שתחשוב איך לגייס מצטרפים חדשים.

לאחר פרסום המאמר ב YNET, הפרסומים הרבים ברשת ובעקבות הפרסום בהארץ, פנו אליי במהלך השבוע האחרון נציגים של שני גופי תקשורת גדולים והתעניינו באסיפה הכללית שתתקיים ב-15 לספטמבר. המלצתי להם להגיע, והצעתי להם לתאם זאת עם משרד יחסי הציבור של האיגוד. להפתעתי חזרו אליי הנציגים עם תשובות זהות: האיגוד מסרב לסיקור תקשורתי באסיפה.

המשך לקרוא…

היום נשלח אימייל לחברי איגוד חדשים שהצטרפו בעקבות הפרסומים בימים האחרונים. אני שמח על האימייל שמראה שבהנהלת האיגוד האינטרנט הישראלי מבינים שעליהם להשתנות ולתת דין וחשבון לקהילת האינטרנט בישראל. מן הראוי לציין כי במערכת YNET פנו ביום ראשון בבוקר למשרד יחסי הציבור של איגוד האינטרנט הישראלי, והציעו להם את האפשרות לפרסם מאמר תגובה. עד לפרסום מכתבו של נשיא האיגוד לא התקבלה כל תגובה מהאיגוד.

המשך לקרוא…